בגלריה של המרכז לאמנות בגבעת חביבה מתקיימת כעת תערוכת סוף השנה המסורתית של בית הספר לקרמיקה ושל סדנת ההדפס. את עיקר הנפח בתערוכה תופסת כמובן הקרמיקה, החוג הוותיק והמרכזי שמתקיים בגבעת חביבה כבר עשרות שנים. התערוכה מרשימה מאוד מבחינות רבות, ובראש ובראשונה, בהיקף שלה. לא פחות מ-500 עבודות של כ-200 יוצרים (בעיקר יוצרות), כולם תלמידים בבית הספר לקרמיקה, פזורות על פני חמישה חללים גדולים ויוצרות מארג עשיר של עבודות נהדרות. יש בתערוכה מגוון ועושר, שמביאים לידי ביטוי את תחומי ההתמחות השונים שנלמדים במרכז. ומעל כל אלו, לדעתי לפחות, הרמה של התערוכה והעבודות שבה: התערוכה פשוט יפה ושובה את העין. אפשר להתהלך בה זמן רב ולצפות בעוד ועוד עבודות מעניינות ויפות בשלל צבעים, גדלים וצורות. מי שרוצה לראות אילו דברים ניתן לעשות עם קרמיקה, כדאי שיגיע לשם. מדובר בתצוגת תכלית, הן של תחום הקרמיקה והן של בית הספר המיוחד הזה שפועל כבר שנים רבות, בהצלחה רבה, וראוי לחשיפה.
את הסיור המוזמן שלי מוביל לא אחר מאבנר זינגר (69), המנהל המיתולוגי של בית הספר, שמלמד בו כבר מעל 30 שנה ועוד ידו נטויה. אבנר, שגם אצר את עבודות הקרמיקה בתערוכה הזאת, הוא דמות מיוחדת שמכניסה מהר מאוד לתוך בועה. הוא מתגורר בפרדס חנה, אמן אמיתי ומורה עתיר שבחים וזכויות, שהעמיד כבר דורות של תלמידים שלמדו ממנו את סודות הקרמיקה. את חלקם הוא מלווה כבר עשרות שנים.
ישנם מספר דברים שהופכים את בית הספר הזה לייחודי, הן באיכות הלימודים והן בגישה. למעשה, אין עוד מקום כזה. מגיעים אליו תלמידים מכל רחבי הארץ, מצפון ומדרום, ורשימת ההמתנה אליו ארוכה מאוד. מי שרוצה להתחיל ללמוד, צריך לחכות לפחות שנתיים עד שיתפנה מקום. "הקונספט פה יותר מעשי ופחות אקדמי," מספר אבנר. "תמיד הייתי נגד זה שנהיה מוסד של תעודות, ובאמת אין פה תעודות סיום. אני בעד שכל תלמיד יבוא לפה ויעשה מה שהוא רוצה. אני פה בשביל לחלוק את הידע שלי ובשביל לקדם את התלמידים כמה שירצו. ברגע שאתה נכנס, אתה יכול להישאר כמה שתרצה, עד שתחליט לפרוש. יש לנו תלמידים שנמצאים פה כבר עשרים שנה ויש לי תלמידים בני שמונים. האוכלוסייה מאוד מגוונת. אבל למרות שמאוד קשה להיכנס, בכל זאת כל שנה יש לנו כמה תלמידים חדשים."
מיהם ברי המזל שמצליחים להיכנס?
"בדרך כלל הצעירות ביותר שמצטרפות הן כבר אימהות עם ילדים שמחליטות להתחיל לעשות משהו לעצמן. הן באות לפה ליום אחד בשבוע, יום מלא – משמונה בבוקר עד ארבע אחה"צ – וזה הזמן שלהן להתנתק קצת ממטלות היומיום ולעשות משהו אחר. בדרך כלל מי שמתחיל מגיע אלינו כבר עם ידע מסוים. להיות ממש מתחיל וללמוד יום שלם זה לא קל. אם מישהו מתקשר בלי שום ניסיון אנחנו ממליצים לו לעשות קודם חוג קצר איפשהו לפני שיתחיל פה. מצד שני יש לנו כאן ממש אמנים. כאלה שכבר ידועים בארץ כאמני קרמיקה ועדיין באים ללמוד ולעבוד אצלנו. הם מאוד אוהבים לעבוד פה, כי יש להם כאן מגוון רחב של אפשרויות.
"כיום יש לנו בקרמיקה כ-200 תלמידים וצוות של חמישה מורים. הלימודים מתקיימים בקבוצות, במגמות שונות – קדרות אובניים, פיסול בקרמיקה (יש בתערוכה פסלים נהדרים. א"ר), משטחים מקרמיקה וכולי. כל העבודות נשרפות בתנורים שנמצאים אצלנו. לכל מורה יש אסיסטנט צמוד שאחראי על שריפת העבודות. את זה התלמידים לא עושים, אנחנו מאוד מסודרים פה. הלימודים מתקיימים כאמור במהלך יום אחד שלם בשבוע ולאחרונה פתחנו גם קבוצות אחר הצהריים, מה שמקל על חלק מהאנשים להגיע לפה. לא כל אחד יכול לבוא ליום שלם כל שבוע".
מה אחוז הגברים אצלכם? 
(צוחק) "בערך אחוז אחד גברים… בקבוצה של הפיסול יש קצת יותר ובחוגי הערב יש 7-6 גברים, שזו מהפכה. לגברים יותר קל לבוא אחר הצהריים, אין להם זמן ליום שלם. בכל מקרה, אני משתדל שבכל קבוצה יהיה גבר אחד לפחות כי קבוצה בלי גברים זה משהו אחר לגמרי. מספיק גבר אחד וכל הדינמיקה משתנה. ממש מדהים לראות את זה."
יש תלמידים ערבים?
"זו בעיה. זה משהו שאנחנו לא מצליחים לפצח. מגיעים מהחברה הערבית לגבעת חביבה להמון דברים אחרים, אבל אצלנו בקרמיקה זה לא ממש הולך. וניסינו מאוד. ניסינו לעזור עם מלגות ותמריצים שונים, עד כה ללא הצלחה יתרה. יש לכך כנראה מספר סיבות. כרגע יש לנו בערך שניים מהחברה הערבית, אבל אני מקווה שנצליח להביא יותר. אנחנו על זה. חשוב לנו שיהיו פה גם תלמידים ערבים."
כתבתו של ארן ריילינגר בעיתון "זמן קיבוץ" – כאן
