חברות וחברים יקרים,
אנו נמצאים באחת מנקודות הזמן המעודדות ביותר, אך גם המסוכנות ביותר לדמוקרטיה הישראלית. בבחירות האחרונות התרחש כאן דבר שקשה להפריז בחשיבותו: החברה הערבית יצאה בהמוניה לקלפיות, עם שיעור הצבעה של כ-77% ביישובים הערביים, לעומת כ-53% בבחירות הקודמות. דווקא אחרי שנים של פשיעה ואלימות משתוללת, הפקרה והדרה, מאות אלפי אזרחיות ואזרחים ערבים בחרו שלא לוותר על האפשרות להשפיע.
אלא שמול ההישג האזרחי האדיר הזה מתנהל כעת מסע מסוכן של דה-לגיטימציה. במקום לברך על השתתפותם של אזרחים רבים כל כך במשחק הדמוקרטי, יש מי שמבקשים להטיל דופי בהצבעתם ובלגיטימיות של נציגיהם הפוליטיים. הפרסומים האחרונים על דרישתו של ראש השב"כ דוד זיני לחקור בכירים במפלגות הערביות, מעוררים שאלות קשות. כל חשד להתערבות פסולה בבחירות חייב להיחקר על פי חוק, אבל אסור להפוך חשדות נקודתיים לכתב אישום נגד ציבור שלם. כפי שהבהיר יו"ר ועדת הבחירות סולברג אחרי בדיקה מקיפה, הניסיון להטיל דופי בטוהר הבחירות מסוכן.
עלינו להבין את גודל הסכנה. אי אפשר לקרוא לאזרחים להשתתף בבחירות, ואז לערער על הלגיטימיות של קולותיהם, כאשר התוצאות אינן נוחות לשלטון. אם הניסיון לשלול את הלגיטימיות הפוליטית של חמישית מאזרחי המדינה יצליח, זו תהיה פגיעה אנושה בדמוקרטיה הישראלית.
את המובן מאליו יש להגיד היום: זכות ההצבעה אינה זכות על תנאי, וקולותיהם של האזרחים הערבים אינם שווים פחות מקולותיהם של האזרחים היהודים.
ובתוך המציאות המדאיגה הזו נפתחת גם הזדמנות היסטורית. האפשרות לשותפות יהודית-ערבית בשלטון ניצבת כעת על השולחן. מהלך זה זוכה לתמיכה ציבורית מצד תומכי גוש השינוי, כפי שרואים בסקרים. כן, זהו עדיין אינו קונצנזוס, אבל זהו ציבור גדול שאומר כן לשותפות.
זו אינה רק שאלה שנוגעת להרכב הממשלה הבאה, אלא של דמות המדינה שאנו מבקשים לבנות: האם תהיה זו מדינה שבה כל אזרחית ואזרח שווים, מיוצגים ויכולים לקחת חלק בעיצוב עתידה. המבחן עתה עובר לידי המנהיגות הפוליטית: האם בשעת ההכרעה יובילו ויפעלו לבנות שותפות אמיתית.
שלכם/ן,
מיכל סלע
מנכ"לית גבעת חביבה
