חברות וחברים יקרים,
שלוש שנים ל-7 באוקטובר.
לטראומה הגדולה ביותר שידענו, ולמלחמה הקשה בעזה.
משפחה וחברים שלא ישובו. אבידות בלתי נתפסות. וצער וכאב אינסופי. אנחנו זוכרים את קורבנות ה-7 באוקטובר, את המשפחות שאיבדו את היקר להן מכל, את החטופים, את הפצועים ואת מי שנושאים איתם מאז טראומה שלא מרפה. את הכאב, הפחד והאובדן שחוו גם אזרחים ערבים בישראל לאורך התקופה הזו.
ה-7 באוקטובר מסמל גם את תחילת המלחמה שבה נפגעו מאות אלפי אזרחים משני צידי הגבול ובה איבדו את חייהם ובתיהם רבבות אזרחים וילדים. משפחות שלמות.
מורכבות הזיכרון המשותף הזו אינה קלה. אבל היא חלק מהאחריות שלנו. בצוות גבעת חביבה יש מי שאיבדו בני משפחה, יהודים וערבים, מי שחוו את ה-7 באוקטובר מקרוב, ומי שנושאים איתם בכל יום מאז את המתח שבין עולמות הכאב.
בתוך הסבל האנושי הזה, בשלוש השנים האחרונות רמות האלימות, השנאה והגזענות באזור כולו קפצו בצורה מבהילה. בגבעת חביבה אנחנו שואלים בכל יום איך מחנכים לשלום ולשוויון את ילדי ישראל, ואיך נכון לשאת את הזיכרון ולפעול בתוכו למען חיים משותפים ליהודים וערבים בישראל.
בנקודת הזמן הנוכחית, פחות מ-20 יום לפני הבחירות, ראשי גוש השינוי פוסלים ישיבה משותפת עם המפלגות המייצגות כל אזרח ישראלי חמישי. קל להפוך טראומה לפוליטיקה של חשדנות. קשה יותר לומר לציבור את האמת: יהודים וערבים בישראל ימשיכו לחיות כאן יחד. אי אפשר להיות ליברלי ודמוקרטי ולפסול מראש את נציגי החברה הערבית.
שותפות יהודית-ערבית דורשת אומץ ומנהיגות. התיקון המיוחל לא יעבור מעל ראשם של האזרחים הערבים.
שלכם/ן,
מיכל סלע
מנכ"לית גבעת חביבה
